פרק ט

יובל

 "כמה נפלא גב' פ.", אמר רופא הנשים המומחה, ששמו נודע בכל השרון. "אני אקבע לך תור לניתוח הקיסרי הבא שלך."

להריוני עדיין לא מלאו חודש ימים. "אתה מה?" שאלתי בתימהון מוחלט.

"את יודעת, אם כבר עברת ניתוח קיסרי, כל יתר הלידות שלך יהיו גם הן בניתוח קיסרי. אגן הירכיים שלך צר מדי. אין מה לעשות!"

"אדוני הרופא," אמרתי לו, "גופי נוצר כדי ללדת. אני אלד בבית, אתך או בלעדיך."

"זה יהיה בלעדי, " הוא אמר.

הודיתי לו באדיבות, אך עזבתי את המרפאה בכעס.

*   *   *   *

"נשפי, נשפי, נשמי, נשמי, הרפי". ציר תקף אותי. "נשפי." כאב. דני עמד לצדי וסייע לי במסירות, כשהוא מזליף מים חמים וקרים, לסירוגין, על גבי כדי לעזור לי להתגבר על הכאבים. סירבתי לקבל את הזריקה המקובלת וההרסנית. ילדתי בבית, ממש כפי שתכננתי.

המיילדת שלי הייתה עולה חדשה מארצות הברית. אישה אמיצה אשר סיכנה את הקריירה שלה שוב ושוב, לא רק בשל העובדה שסייעה לנשים ללדת בביתן, אלא גם בשל כך שחלק מהן, כמוני, עברו בעבר ניתוח קיסרי.

ללא מכשירים, ללא תרופות, ללא התערבות ובדיקות; בידיים אוהבות היא עיסתה את גבי התחתון. למרות שהפתיחה הייתה איטית, כפי שאירע בלידה הראשונה, היא הניחה לתהליך הטבעי לעשות את שלו. האמנתי שהאל ברא את גופי כדי שיוכל לבצע פעולה זו.

בשלב מאוחר יותר בתהליך הלידה, קיבלנו עזרה מרופא מיילד ששיתף פעולה וגילה אהדה כלפי, למרות שגם הוא סיכן בכך את הקריירה שלו.

במשך תקופה ממושכת הכנתי את עצמי ללידה טבעית על ידי תזונה מעולה, ושחייה של כארבעים בריכות מידי בוקר בבריכה אולימפית. 

בשבועות האחרונים לפני הלידה ניסיתי לארגן את עסקיי. לא מכבר פתחתי את חנותי השניה וניסיתי למצוא אדם מתאים לניהולה. זו הייתה משימה קשה, משום שחנות זו הייתה גדולה יותר - בת שתי קומות. הקומה העליונה נועדה לייעוץ תזונה פרטי. צברתי מוניטין רב כתזונאית; כתבתי מדור חודשי בעיתון נשים מקומי. הייתי עסוקה מאד ולכן עבדתי עד ללידה.  

"דחפי! הנה הראש, עכשיו לאט..."

בתנוחה של חצי ישיבה, כשאני נתמכת על ידי כריות, יכולתי לראות הכל - הנה הוא! בני הראשון - יובל!

למרות שהיה גדול יותר מעדי הוא נולד בטבעיות וללא בעיות. תבנית ראשו הייתה כמו זו של אגן הירכיים שלי והוא יצא החוצה בקלות.

הוא התבונן בי בעיניים גדולות ושלוות מבלי לבכות, כאילו אומר: "אלוהים שלח אותי לומר לך שצדקת!" תינוקי נרדם על חזי. הוא היה יפה וחזק, וינק בעדינות.

בני הנפלא ואני היינו תמימי דעים לחלוטין. אלוהים ברא את גופי למען לידות. איזו שמחה!

*   *   *   *

"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, בורא שמיים וארץ, ובורא האדם בצלמו..." מלמל המוהל את התפילה בעוד הוא מכין את הכלים לברית המילה.

יובל לא נתן את דעתו על המתרחש כשהוא שוכב רגוע על השולחן שהוכן לטקס.

בני משפחותינו וכמה מידידינו התאספו וחיכו בציפייה.

"האם זה באמת נחוץ?" חשבתי לעצמי. "אלוהים, הולכים לחתוך בבשר בני!"

למעלה בשמיים, קם משיח ישראל מכס כבודו. עוד ילד יהודי נכנס בבריתו של אברהם אבינו. אלוהים שמח!

"אמן!" תם ונשלם. הצרור ההמום והבוכה הוגש לי, כשהכל מסביב מריעים. הערלה הוסרה. 

למרות שידעתי שיש למילה יתרון בריאותי המסייע בחיסון הגבר מפני סרטן אבר המין, כאם רציתי לנחם את בני. באותם ימים עוד לא ידעתי שברית זו מצביעה על ברית אחרת, אותה כרת אלוהים עם בני עוד לפני כאלפיים שנה בירושלים.

יובל נקרא על שמו של המוסיקאי הראשון המוזכר בתנ"ך )בראשית ד' 21(. "יובל" הנו כמובן  גם זרם מים הזורם אל נהר או נובע ממנו.

הוא הראה לי נהר מים חיים, מבהיק כבדולח, יוצא מכסא האלוהים והשה

ההתגלות כ"ב 1(