פרק ל

לחולל בדרך לחופה 

"עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל, עוד תעדי תופייך ויצאת במחול משחקים"                                                          )ירמיה ל"א 3(

הייתי נרגשת מאד. נראיתי נפלא. ידידתי הקוסמטיקאית יפתה אותי עד מאד. שנים כבר לא נראיתי כל כך טוב, ואולי אף פעם... מעולם לא נישאתי כשרוח קודשו של אלוהים שוכנת בי. הרגשתי ככלה זכה ובתולה הנישאת בפעם הראשונה. ידעתי שאלוהים אתי. כמו כן ידעתי שהכל יכירו בפועלו הגדול של אלוהים בחיי.

האורחים החלו מגיעים למסעדה. רבים מן העוברים ושבים שהתהלכו בשביל שמעל המסעדה נשענו על המעקה והתבוננו מטה. אנו הישראלים אוהבים לצפות בחגיגות נשואים, במיוחד במעמד כזה של חגיגת חוצות.

עמדתי בחלק האחורי של המסעדה עם שלושת שושבינותיי. הן היו לבושות בתלבושת רקוד ובידיהן תופי מרים. הן אמורות היו לרקוד סביבי, בעת שגם אני, במקום לפסוע, ארקוד בדרכי אל החופה, לצלילי ומלות הפסוק "הרוח והכלה אומרים בוא," מספר ההתגלות.

לחתונה זו נודעה, בין היתר, גם משמעות נבואית, משום שהרוח והכלה אכן אמרו "בוא!" לעם ישראל; בוא למשיח שלך, הכר את ישוע משיח ישראל כמשיחך."

ברוך יצג את החתן-האדון, ואני את הכלה-הקהילה, שכמונו - גם הם באים בברית נשואים. הרבה אנשים עתידים היו להתבונן באירוע זה, להבחין בכך שהוא יהודי בהלכותיו, ועם זאת, שונה. רבים ישתוממו ויתמהו...

אבל לפני החתונה לא היינו מודעים לכל הפרטים הללו. לא ידענו כלל שיהיה בישור, ושכמה מחברינו הטובים יחלקו ספרי בריתות לצופים מסביב. בעת שהרועים ברכו אותנו בברכות הנשואים התבשרו הצופים הלא נושעים! אלוהים הוא טוב! הוא מוודא שכל רגע מנוצל למטרות שלו. 

הנגנים פתחו בנגינה. ברוך נראה נאה. הוא היה לבוש בגלימה דמוית טלית שנארגה ביד, מן הסוג שיעטו עליהם הכוהנים בבית השלישי. הוא נראה שונה ומיוחד. אני דמיתי למלכה הראויה למלך המלכים, נסיכה שמימיית, וכך גם חשתי.

המוסיקה החלה. "ברוך הבא בשם ה'." לפני עוזבו את העולם אמר ישוע, "ירושלים, ירושלים, עם ישראל, לא תראוני עד כי תאמרו, 'ברוך הבא בשם ה'"."

לקול הניגון של שיר נבואי זה נכנס ברוך אל מתחת לחופה, ושם המתין לכלתו. הרועים גם הם היו שם. הקהל נכח. הכל היה ערוך לטקס.

אז החל השיר שלי, "הרוח והכלה אומרים בוא." ברגע זה סמכו עלי השושבינות את ידיהן והתפללו למען שלוותי. אחזתי בזרי ביד, שושבינותיי רקדו סביבי בעת שהחילותי לרקוד את הריקוד שיוביל אותי לחופה. רקדתי רקוד חופשי לאדון, כשאני מלווה בשיר הלל הקורא לאנשים להיכנס למלכות אלוהים.

לאחר שהשלמתי את המחול, התבוננתי לעבר החופה. היא הייתה מרחק כמה פסיעות ממני. צעדתי את הצעדים האחרונים הללו, ונעמדתי מול ברוך. הרועים הציגו בפנינו שאלות שהוו חלק מן הטקס.

"דומיניקה, האם תיקחי את ברוך...?" "כן!" עניתי.

"ברוך, האם תיקח את דומיניקה...?" "כן!" הוא ענה.

נאמרו מלים של חיי נצח, מלים של נישואיי נצח... בפעם הראשונה בחיי נישאתי בברכת אלוהים.

בפעם הראשונה בחיי אוכל להקים בית בישראל שלא יתמוטט, משום שאלוהי ישראל יהיה במרכזו.

לא עוד ברוך בירמן ודומיניקה אלבלה. עכשיו היינו ברוך ודומיניקה בירמן, בשר אחד, איש אחד, בהליכה מאוחדת למען אלוהים, באחדות של משפחה אחת.

מעולם לא פסעתי בשביל עליו עמדתי לפסוע, אבל ידעתי שאלוהים קרא לי להינשא לאיש הזה, ושאלוהים הוא שיבטיח את הצלחת נישואינו. 

לפני הברכות שרנו שיר הלל. ביצעה אותו חבורת ההלל שבראשה אלישבע ויובל. נשאנו ידינו לאלוהים כקהילה, כשהמוזמנים והצופים מצטרפים אלינו.

"עוד אהבה, עוד עוצמה, בלבנו עוד ממך,

"נהלל אותך בכל כוחנו

"נשבח אותך בכל נשמתנו,

"כי אתה הוא אדוננו."