פרק כו

קהילה חדשה בישראל 

טררר... טררר... הטלפון צלצל. זינקתי, ברוך היה מן העבר השני.

"אני רוצה לפתוח עסק חדש בירושלים, במכון להרמת משקולות; מעין פינת בריאות עם מיצים טבעיים בשביל המתעמלים. האם תוכלי לעזור לי בידע שלך, וכמו כן לסייע לי בהערכת סכויי ההצלחה של עסק כזה?"

"כמובן, אשמח לעזור לך. למעשה אני אמורה לנסוע לירושלים מחר ואוכל לפגשך ליד 'המשביר'."

"בסדר גמור."

למחרת נסעתי באוטובוס לירושלים וניגשתי למקום המפגש. ברוך לא הגיע. התיישבתי לקרוא בספר הבריתות שלי, דבר שעשיתי בכל עת שהיה לי פנאי; הייתי פותחת את הספר ומתרעננת בדבר אלוהים, או שהייתי משוחחת עם ה'. 

"את מבלה ירח דבש עם ישוע, נכון?" ניתרתי בבהלה לשמע הקול הדובר אלי לפתע. הרמתי את עיני וראיתי את ברוך. "כן," אמרתי "אני אכן מבלה ירח דבש עם ישוע. אני אוהבת את אלוהים בכל לבי. אבל מישהו כבר התריע בי שתקופת ירח הדבש תגיע בקרוב לקיצה."

"בשם ישוע, אני גוזר על המילים הללו להתבטל! ירח הדבש שלך עם ישוע לא יסתיים. הוא יתמשך לאורך כל חייך!" הייתה תגובתו של ברוך, שלא אחרה לבוא.

הדברים הללו שימחו אותי מאד. בהיותו מאמין המתהלך עם אלוהים למעלה מעשר שנים, ידע ברוך הרבה יותר ממני על האמונה, על מעלותיה ומורדותיה. 

נסענו באוטובוס למקום שבו רצה ברוך להקים את 'פינת הבריאות' שלו. לפני שנכנסנו התפללנו, "אלוהים הראה לנו אם הדבר הזה ממך הוא."

למן הרגע שדרכה כף רגלנו על סף הדלת חשתי שזה אינו המקום שאלוהים הועיד לברוך. חשבתי  שלא כדאי להשקיע כאן כסף. כשיצאנו אמרתי, "ברוך אינני חושבת שמקום זה הוא בשבילך. ייתכן ועליך להניח לדבר." הוא קיבל את עצתי.

"ברוך, יש לי הפתעה בשבילך, האם אני יכולה להזמין אותך לארוחה, חינם?"

"הו! זה נשמע מעניין. אף אחד לא היה מוותר על ארוחת חינם, נכון?"

"אני רוצה לקחת אותך למקום מיוחד," אמרתי. "אני מדריכת תיירים ולכן אני זוכה להנחות במסעדה בשם "הטיילת." זו מסעדה החולשת על ירושלים העתיקה, מקום אליו באים אנשים הרוצים לצפות בנוף העיר. יש לי ידיד במסעדה זו, שגם הוא מדריך תיירים והוא מעניק יחס מיוחד לנו, מדריכי התיירים. אנו, מצדנו, מביאים לשם תיירים. בוא ונעשה שימוש במה שאלוהים מספק!"

הרעיון מצא חן בעיני ברוך. ניגשנו למגרש החניה שבו הוא החנה את רכבו. היה זה רכב מסחרי מתוצרת וולקסוואגן, בעל תא ישיבה כפול וצבוע בצבע ירוק מכוער. נכנסתי פנימה והתיישבתי, כשאני מודה מראש לאלוהים על כך שהרכב זה ייקח אותנו למחוז חפצנו, וזאת למרות צבעו המכוער. אכן, היה זה רכב יציב ביותר.

במסעדה מצאנו שני מקומות הצופים על נופה היפהפה של ירושלים, ובעוד אנו משוחחים על חוויותינו עם אלוהים, צץ במוחי רעיון. 

"ברוך, אני רוצה לבקש ממך דבר-מה."

"כן?"

"יש לי אח שבתשע השנים האחרונות עובר ממוסד לחולי נפש אחד למשנהו. הוא קיבל את המשיח ונושע אחרי שהטפתי לו את הבשורה, אבל כמי שמעולם לא התהלך עם אלוהים, הוא עדיין לא מבין כיצד אפשר להיות יהודי וגם משיחי." חשתי שאלוהים אומר לי שבידי ברוך מצוי 'המפתח' שיכול לעזור לאחי אריאל.

"האם תהיה מוכן לשאול בתפילה אם כדאי שתבוא אתי לבית החולים כדי לעזור לאחי?" שטחתי בפניו את בקשתי.

ברוך הרצין את מבטו, כשנימת קולו תואמת את הבעתו, "לא, אני לא אתפלל על כך!"

לבי צנח בקרבי. קיוויתי שהוא יסכים.

"אין שום סיבה שאתפלל," הוא הסביר. "בספר הבריתות אנו מצווים לבקר את החולים. אם כך, מתי הולכים?"

כמה מאושרת הייתי! ידעתי שמשהו יגע באריאל. ברוך ניחן ביכולת, שניתנה לו מאלוהים חיים, להבהיר את סוגיית היהדות והמשיח ישוע, למתקשים בהבנתה. 

היינו ישובים עם אריאל תחת עץ בחצר בית החולים. באנו לכאן, לחדרה, וברוך פירש לאריאל את הכתובים. הוא באר לו את ישעיהו נ"ג, איך ישוע היה "מחולל מפשעינו ומדוכא מעוונותינו,"  וש"מוסר שלומנו היה עליו," וכי "בחבורתו נרפא לנו."

ברוך הצביע על אותם קטעים בתנ"ך בהם מדובר על המשיח. לאחר מכן קראנו את משלי פרק ל'.  "אתה רואה? אמר ברוך, "מי עלה לשמיים וירד? מי אסף רוח בחופניו? מי צרר מים בשמלה? מי הקים כל אפסי ארץ, מה שמו ומה שם בנו כי תדע?" ועל כך הוסיף, "מיהו שקם מן המתים?"

אריאל הגיב, "ישוע המשיח!" עיניו נפתחו! הוא הצליח להבין.

"כן!" הוא קרא, "כך כתוב בתנ"ך שלי. זה הוא, בן האלוהים!"

אז קרא ברוך מישעיה פרק ט', "כי ילד יולד לנו, בן ניתן לנו ותהיי המשרה על שכמו. ויקרא שמו פלא יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום."

"אריאל, מיהו הילד שנולד? מי היה הבן שניתן, שנקרא "אבי עד, אל גיבור, פלא יועץ"? מיהו זה שלא היה רק בן, אבל גם אל גיבור?"

"בן אלוהים, ישוע משיח ישראל," הטעים אריאל. מאותו רגע והילך החל תהליך רפוי באחי, הוא החל להשתחרר מאי שפיותו!

עזרתי לברוך להקריא לאריאל את הכתובים בעברית, ולפתע הרמתי את עיני. אנשים זרמו אלינו מכל קצוות בית החולים! לחלק מהם היו פנים מעוותים, בשל התרופות שקיבלו, אבל הם זרמו כבנחשול. חשנו כאילו אנו בעיצומה של "הדרשה על ההר," כאשר ישוע הטיף להמונים בסמוך לים כינרת. פה הקיף אותנו ים אחר, ים של אנשים שהיו זקוקים לאלוהים!

באותו יום נולדה קהילה חדשה בישראל, בלב לבו של בית החולים לחולי נפש. 

עיני הרופאים לא הבחינו בבואנו מידי שבוע לשרת את החולים שאלוהים הוסיף על מספרם. אנשים נושעו ובדרך נס השתחררו מחוליהם, על ידי משיחת רוח הקודש. אפילו פעם אחת לא עצרונו. הרופאים לא חשדו, ולו פעם אחת, שממש מתחת לאפם נרפאים אנשים משיגעון, מדיכאון, מהזיות ותופעה של שמיעת קולות. כוח אלוהים הוא ששחרר אותם.

לא ידענו שלא רחוק היום בו הדלת תיסגר. ששוב לא יהיה פתח לישועה ולרפואה לאותם נזקקים  - שהשרות לא יוכל להמשיך.

אולם במשך תקופת-מה איפשר לנו אלוהי צבאות לטעום ממה  שהוא מסוגל לעשות למענם של חסרי האונים.