פרק ב

שורשים

 "תפוס אותה!" צעק ארמנדו.

"היא יותר מדי זריזה, תפוס אותה אתה אלחנדרו! היא יותר קרובה אליך."

רצתי כדי למלט את נפשי בחצר בית הספר העברי, גלווארינו גיארדו. למרות שהייתי הקטנה והצעירה בכתה הייתי הזריזה מכולם!

היו בכיתתי שנים עשר תלמידים. יחדיו למדנו, שיחקנו ורבנו שעות ארוכות בכל יום. למן היום בו הגעתי לבית הספר, בשנה הקודמת, מצאתי את עצמי במוקד ההתעניינות של התלמידים ושל המורים.

שיריי, שהללו את יופייה של צ'ילה, עיטרו את קירות בית הספר. אחת הילדות, מרים, התקנאה בי בשל נטיותיי האומנותיות. היא חלמה להיות 'מלכת הכתה' וחשבה, משום מה, שאני מחזיקה בתואר זה, למרות שאני לא הייתי כלל מודעת לכך. מדי פעם הייתה מציקה לי, עד שנוכחתי לדעת שהיא עושה זאת מתוך קנאה.

אהבתי לשיר, והתבקשתי לעשות זאת באירועים מיוחדים. נהניתי גם מלימודי הספורט וההתעמלות.

הייתי מן התלמידות המצטיינות בכתה, במיוחד בעברית ובתנ"ך.

חשתי שונה מן האחרים. הייתי רצינית ולא לקחתי חלק במעשי הקונדס. כן, הרגשתי שונה, ולא ידעתי על שום מה.

*   *   *   *

במשפחתנו ארבעה ילדים; אחי אריאל, צעיר ממני בשנה וחצי, ויוי, צעירה ממני בשלוש שנים וקרולינה, קטנה ממני בשש שנים.

אריאל היה ילד מאד רגיש, שקט ובדרך כלל בעל מזג נוח, אך כבר מגיל צעיר ניכרו אצלו סימנים שהעידו על בעיות רגשיות חמורות.  

אמא הייתה אישה מלאת ניגודים וסתירות. מחד, חמימה ודואגת, ומאידך פוגעת ומכאיבה. היא דאגה לאנשים, אהבה אותם ואפילו ריחמה עליהם. אחרי שלמדה את מקצוע הקוסמטיקה החלה לטפל בנשים רבות ועשתה זאת באהבה. עיסוקיה בעולם הנסתר ובעל-טבעי, במדיטציה, ביוגה ואהבתה לבני האדם הביאו אליה אנשים רבים. ובעוד היא מעניקה אהבה וחום היא נתנה ביטוי גם לתכונותיה האחרות, ניכור ושתלטנות.  

אבי היה אדם מבריק. המשרה שלו כפרופסור באוניברסיטה הרחיקה אותו מן הבית למשך שעות ארוכות. היו תקופות בהן הוא עבד בבית, אך בשל היותו כה שקוע במחקר לא הרגשנו כלל בנוכחותו. בזמנים הקשים והחשובים ביותר עבורנו, הילדים, לא היה אבא אתנו. אמא ניהלה את הבית והייתה אחראית למשמעת הילדים ולחינוכם. אבא, שעקב היעדרותו הרבה היה חסר ניסיון, לא ידע אפוא כיצד להתמודד במצבים השונים שהיו בלעדית בתחומי אחריותה של אמא. 

מאבא נבעו קורטוב של אהבה, נדיבות ושלווה, אך תגובותיו היו ילדותיות משהו; היה נוח לכעוס, כשחמתו שוכחת חיש קל, ממש באותה מהירות בה הייתה מתלקחת. 

הורי אהבו מאד זה את זו, אך הרבו לריב בשל עניינים פעוטים. ילדותי עברה עלי על רקע ויכוחיהם הבלתי פוסקים, והתפייסויותיהם שהיו מלוות בחיבוקים ובנשיקות. בבית התהלכנו אפוא בין שני הקצוות; מחלוקות ומריבות - תשוקה ואהבה; אלימות מילולית ושתלטנות, לצד רוך וחיבה. 

אבא היה אדם ישר. הדברים שיצאו מפיו היו אמינים. הוא לא היה נוהג להביע את דעתו בטרם יבדוק דבר לאשורו. ממנו למדתי שעל אדם לכבד את אשר הוא אומר, ולקיימו. אבא לא היה נוכח כאשר התרחשו האירועים המכריעים ביותר בחיי. בגיל מבוגר יותר נעשיתי מודעת לעובדה שהדבר גרם לי לפגיעה רגשית, אך היה זה הוא שהנחיל לי את הדחף לחתור לאמת ולאמינות, ולשאוף לרדת לעומקם של דברים.