פרק יח
תבוא מלכותך, יעשה רצונך
"טיסה 717 ללונדון תצא בעוד עשרים דקות."
הייתי שמחה ונרגשת מאד! מעודי לא נסעתי עם ישוע. נוכחותו הייתה כה מציאותית עד כי לא חשתי בודדה כלל. זה עתה ביליתי דקות יקרות בבית הכנסת של שדה התעופה, כשאני מתפללת לפני הטיסה, "אלוהים, פתח את עיניהם של בני עמי לראות את משיח ישראל!"
זו הייתה אחת מאותן פעמים רבות בהן הייתי עתידה לבכות לפני אלוהים למען ישועת עמי, ישראל. ידעתי שמלאו העתים והעם היהודי עתיד לגלות את משיחו בקרוב. בהמשך אני עתידה לבכות לא רק למען העם היהודי, כי אם למען העולם כולו, כדי שעיניים תפקחנה לראות את ישוע בן האלוהים, משיח ישראל, כדרך היחידה, הישועה היחידה בעולם שחור ומלא-שדים זה.
"דומיניקה," אמר לארי לפני שנסעתי לאנגליה, "מדוע שלא תבואי ותבלי חודש בבית הורי, כאורחת שלי? תוכלי ללכת לקהילה שלנו ולהתחזק. נוכל לסייע לך בדרכך החדשה."
התלבטתי. "אם אלוהים ירשה לי, אבוא. אינני רוצה לעשות דבר שהוא אינו רוצה שאעשה."
"את בהחלט צודקת. הודיעי לי במכתב, ואני באמונה אתחיל לתכנן את בואך."
והנה, שלושה חדשים לאחר מכן, אני בדרכי אל המטוס שעומד לקחתני לאנגליה!
* * * *
לארי ואני התאהבנו. זה היה צפוי. האמנו שאלוהים רוצה שנינשא. עשינו הכנות קדחתניות לנישואינו. כמה ממיודעינו לא ראו את הדבר בעין יפה. אחרים, לעומתם, שמחו שמחה רבה. "האין זה אופייני לדרך בה אלוהים פועל? יהודיה משיחית ומשיחי שאינו יהודי מתאחדים," הם אמרו. "החתונה שלכם תסמל את האיחוד שבין היהודי והגוי במשיח." היו דיבורים רבים. דיבורים נלהבים. אך חברו הטוב של לארי הציע לו, "אחי, אם הדבר הנו מאלוהים מדוע שלא תחכו מספר חודשים?"
יום אחד ביקרנו בביתם של ידידים מבוגרים. "אף פעם לא האמנתי," אמר מר ס. בהטעמה רבה, "שגרושה צריכה להינשא בשנית. אין לנישואים כאלו סיכויים להצליח!"
אשתו הניעה בראשה לאות הסכמה. "איננו יכולים להסכים לתכניתך."
ואמנם, אנשים אלו לא 'טחנו' מלים לריק. הם התכוונו לכל מלה, ואני חשתי מאד לא נוח. האם לא הפכתי לבריאה חדשה כאשר נולדתי מחדש, בקבלי את כפרת המשיח על חטאי? האם לא נאמר בספר הבריתות, "הישנות עברו, הנה נהיו חדשות"? האם לנצח אצטרך לשאת עמי את כישלונות העבר? ומהו הקול הקטן המלחש בפנים, "האם לארי הוא אמנם הבעל שאלוהים הועיד לי?" הו, מה לעשות? "אלוהים, אלוהי! אלוהי היקר, אדוני, מה קורה פה? אנא, אדון, דבר אלי! האם נישואים אלו הם באמת לפי רצונך?" ומן העבר השני - שקט.
דיברתי אל האדון לעתים מזומנות, ומנגד שמעתי את הלחש המתוק בתוך לבי. אך הפעם הקול לא נשמע. נפשי התייסרה. שלוותי התרחקה ממני. לפתע, אורו עיני. נפלתי על ברכי והתפללתי, "אדון, אני מוותרת על הנישואים הללו! אני מניחה אותם על המזבח. אם הדבר איננו ממך, בטל אותו אדון. אדון החזר לי את שלוותי!" היה זה כחמישה ימים לפני מועד חתונתנו. הגעתי לאנגליה חודש לפני כן, ומבלי להיות מודעת לכך מצאתי את עצמי במערכת יחסים מיותרת. נפשי עדיין לא החלימה מן העבר, והייתי קורבן של מערכת הרגשות הפגועה שלי.
לאחר התפילה הזו חזרה אלי שלוותי, אף שהייתה זו שלווה מהולה בעצב ובצער עמוק. לשם מה בעצם באתי לאנגליה?
* * * *
"עליך לחדול להיות יהודיה." המלים הדהדו בלבי ופלחוני. "את מכשפה!" מלים אכזריות, פוגעות, חצים מורעלים. "הנשואים מבוטלים!" הכריז לארי בקול קר ומנוכר. בעיניו היה מבט פראי. ידידו ו'אחיו הגדול', ג'ורג', התבונן בי במבט עוין ורווי שנאה. "את קבלת את ישוע ועליך להפסיק להיות יהודיה, עכשיו! את כישפת את לארי."
התפתלתי כה וכה על מיטתי. לא יכולתי לישון. התפללתי, "אלוהים, אנא הנח לי למות!" בנשמתי התחולל מאבק. עדיין התגוררתי בביתם של הוריו של לארי. לפחות לא השליכוני החוצה...
"בסדר, אדון," אמרתי, "אם אתה לא מחיש עלי את קצי, לפחות עזור לי באמצעות הכתובים." נטלתי את ספר הבריתות שלי שנפתח בעמוד של מזמור כ"ז בתהילים.
"ה' אורי וישעי ממי אירא, ה' מעוז חיי ממי אפחד.
בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי,
צרי ואויבי לי, המה כשלו ונפלו.
אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי.
אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח.
אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש,
שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה'
ולבקר בהיכלו. כי יצפנני בסוכה ביום רעה
יסתירני בסתר אוהלו בצור ירוממני.
ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותיי
ואזבחה באוהלו זבחי תרועה, אשירה ואזמרה לה'.
שמע ה' קולי אקרא, וחנני וענני.
לך אמר לבי; בקשו פני. את פניך ה' אבקש.
אל תסתר פניך ממני, אל תט באף עבדך.
עזרתי היית, אל תטשני ואל תעזבני אלוהי ישעי.
כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני.
הורני ה' דרכך, ונחני באורח מישור למען שוררי.
אל תתני בנפש צרי
כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס. לולא האמנתי לראות
בטוב ה' בארץ חיים. קווה אל ה',
חזק ויאמץ לבך וקווה אל ה'.
* * * *
על דלתי נשמעו שלוש נקישות.
"יבוא!" קראתי. ידעתי שפני חיוורות כסיד. הדרך בה בוטלו הנישואים עדיין הממה אותי. קוויתי לה', כפי שקראתי במזמור כ"ז. קוויתי לנס. הייתי זקוקה לעזרה להגיע לסוכנות הנסיעות הקרובה, בכדי להזמין כרטיס טיסה הביתה.
מישל בת השש עשרה נכנסה לחדרי. היא התבוננה בי והכירה בכך שהייתי יותר מתה מאשר חיה. היא פתחה את זרועותיה וחיבקה אותי. חשתי את חמימות אהבת אלוהים שנבעה ממנה, ולראשונה, מאז ביטול הנישואים, נפרץ סכר דמעותיי. אהבת ישוע שנבעה ממישל חיזקה אותי וגרמה לי להיאחז בחיים, למרות מפח הנפש.
* * * *
"בוקר טוב," אמרה ג'ני בעליזות. "הנה, כמה עוגיות תוצרת בית ותה מנטה. אני רוצה שתנוחי. אין צורך שתקומי מן המטה. האדון יראה לך מתי לעשות זאת. עליך לבלות זמן אתו. הרגישי בבית."
"תודה לך, ג'ני," אמרתי לה בקול ענות חלושה, "אבל איני יודעת מה לעשות. מיהרתי לקנות כרטיס טיסה לישראל כדי לברוח מפה כמה שיותר מהר. עכשיו אינני יודעת אם אוכל לעלות על המטוס, אני כל כך חלשה."
"דומיניקה, אבינו שבשמיים דואג לך. אל תדאגי בנושא הכרטיס! בבוא הזמן הוא יוכל לספק לך כרטיס אחר. בינתיים נוחי והתחזקי באדון." ובמלים הללו היא יצאה את החדר.
ג'ני. ג'ני היקרה. אלוהים השתמש בה להציל את חיי. היא ובעלה ג'פרי היו זקני קהילה בקהילת מאמינים בבנהם אשר במחוז נורפוק, מקום מגוריהם של הוריו של לארי. אסיפות הקהילה התקיימו באורווה. הייתה זו הקהילה הראשונה בה בקרתי עם הגיעי לאנגליה.
שמועות ממהרות להתפשט במקומות קטנים, וכך גם הידיעה על ביטול נשואי ללארי. בבוקר שלמחרת הגיעה ג'ני לבית הוריו של לארי והציעה שאעבור להתגורר בביתה. על אף מעשי האוויליים אלוהים נכח במקום, כדי להקים אותי מחדש על רגלי.
ג'ני וג'פרי דרא היו, והנם, אוהבי ישראל והעם היהודי. במשך ארבעת החודשים הבאים הם שימשו לי הורים רוחניים. באהבתם, בהכנסת האורחים ומן המופת האישי שלהם למדתי את דפוסי היסוד של האמונה; אותה אמונה שעתידה הייתה להנחות אותי בשביל הצר המוביל לחיי עולם.
* * * *
את השבועיים הבאים ביליתי במיטה. לבי החל משתקם. מאז המשבר חשתי כאב מתמיד בחזי. אף כי לא עשו לי בדיקות רפואיות, חששתי שמתח נוסף עלול לגרום לנזק בלתי הפיך.
במהלך השבועיים הללו חידשתי את הקשר עם רוח הקודש של אלוהים, אלא שהפעם היה הקשר ברמה חדשה לחלוטין. המשבר שעבר עלי גרם לי להיכנע לחלוטין לאלוהים, והפקדתי את הרצונות שלי בידיו. החלטה גמלה בלבי שבעתיד לא אציית יותר לרגשותיי או לקולות אחרים. משהו השתנה בי; העמיקה בי הבנת הציות לאלוהים ולדרכיו. עבר עלי תהליך מהיר של צמיחה רוחנית. אכן באתי לאנגליה לצורך הכנה לנישואים, אך לא היו אלו נישואים ללארי.
למדתי להתייחד עם אלוהים; לימוד שעתיד לעמוד לי לאורך שנים. הפעם אלוהים גרם לכך שהסבל וההשפלה יחברו יחד "לטובת האוהבים אותו." הוא שינה אותי ללא הכר. רצוני הפך שלו. עד היום. אעשה כל מה שהוא ירצה, ואלך לאן שהוא ישלחני.
"ג'ני," אמרתי בשמחה, כשאני בריאה ומלאה באמונה, "האדון סיפק לי משרת מטפלת לשלוש ילדות. האם עברה ניתוח קיסרי שבעקבותיו היא כמעט קפחה את חייה. היא אמרה שאני כמו מתנת יום הולדת בשבילה." נראה היה שהדברים שימחו גם את ג'ני . "כן," היא אמרה, "האדון מן הסתם פתח את הדלת הזו בפניך." לאחר מספר ימים נשקתי לג'פרי ולג'ני, נפרדתי מהם ועברתי לטפל בשלושת הילדות. לא הייתי מודעת לכך שאלוהים מכין לי הפתעה. לא זו בלבד שניתן לי לעזור לאם הנואשת ולמשפחתה, גם אני זכיתי לרפוי מן הכאב שבאובדן ילדי שלי. בלבי הייתה אהבת אם שלא היה לה מוצא, עד שפגשתי את רוזנה, אלכסיה ואת התינוקת סברינה.
קריס וקוראל מקיואן היו זוג נפלא ומשכיל. קריס היה קתולי, ואילו קוראל הייתה אנגליקנית, לכן הם לא התנגדו לכך שאלמד את הילדות על ישוע המשיח. לא הסתרתי מהם את השקפותיי ביחס לאמונה. לא התכחשתי ל'התמלאות ברוח הקודש' ולפעולת הרוח. רק נוכחות אלוהים ועוצמת כוחו הם שריפאוני וחילצו אותי. ואכן אלוהים רוצה שכל מאמין משיחי יתמלא ברוח הקודש.
בבואי אמרה לי קוראל, "אני נותנת לך רשות וחרות לחנך את בנותיי ולטפל בהן כאילו אני עצמי הייתי עושה זאת." זכות גדולה נפלה בחלקי; אם הילדות הפקידה בידי את אוצרה היקר ביותר!
מאחר והייתה זו משרה זמנית, הסתיימה תקופת שהותי עם המשפחה כעבור חמישה שבועות. אף אחד מאתנו לא התחרט על האמון הרב שנתנו זה בזו. התאהבתי בבנות וטפלתי בהן כאילו הייתי אמן הטבעית, ומשפחתן נהגה בי כאילו הייתי עצמם ובשרם. לעולם לא אשכח את משפחת מקיואן. תהיה עליהם ברכת אלוהים!