פרק יז

עוצמת הרוח  

"הכל אני יכולה לעשות בעזרתו של הנותן בי כוח." ציטטתי פסוק זה לעתים מזומנות, כשאני מנסה להתגבר על דברים רבים. גופי ונשמתי עדיין נשאו את צלקות עולם הכשפים שממנו נמלטתי זה עתה. הכוח היחידי שעמד לרשותי היה כוח הרוח, שניתן לי על ידי אלוהים בעת שהתפללתי, כשיישמתי את דברו ובעת שהיללתי אותו. עד מהרה נוכחתי לדעת שללא סמכות כוחה של רוח הקודש לא אוכל לעשות ולו צעד אחד קדימה. ידעתי שבשמיים מתנהל קרב איתנים, כיוון שהשטן המשיך לשלוח גדודים של שדים שתפקידם היה להכשילני. הקרב היה קשה ומאד מוחשי.

יום אחד, בהיותי באוטובוס, חשתי ש'משהו' מפעיל לחץ על ראשי ומתקיף את גופי. מעדתי ונפלתי על אחד הספסלים, כמעט ללא הכרה.

"אני מזהה אותך," אמרתי, כשאני מתנשמת. "אני קושרת אותך, שטן, בשם ישוע, ואני מצווה עליך להניח לי!"

חשתי בחילה ואין אונים. היה לי קשה לנשום, אך חרף זאת, לשמע הצווי "בשם ישוע," עזב אותי הכוח השחור ונמוג.

*   *   *   *

"האם את מבינה מה את עושה?" שאל אותי לארי לפני שהוטבלתי בכינרת.

העברתי מבט מהיר על שני ילדי היפים ששיחקו בשלווה על החוף ועניתי מיד, "כן. ושני הילדים האלו, עדי ויובל, יהיו עדי."

"בשם ישוע," הטעים לארי, "אני מטביל אותך היום, כפי שציווה אותנו ישוע, כאות לאמונה שלך במשיח ישראל!"

נכנסתי למים ויצאתי עם ידים מורמות אל על ופי קורא: "הללויה! הללויה!"

עדי ויובל התבוננו בי וחייכו. "אמא," אמרה עדי, "מתי נאכל?"

*   *   *   *

"הכל," אמרתי ללארי, "אני רוצה שתבדוק הכל ותזרוק כל מה שאינו מביא כבוד לאלוהים במקום הזה."

"ובכן," הוא ענה, "רוב הספרים שלך שייכים ל'עידן החדש' או לתחום הכשוף, לתורת הנסתר או ליוגה, לכן את צריכה לסלק את כולם." הוא דיבר על ספרי ששוויים היה אלפי שקלים. ספרים 'רוחניים' שאהבתי בעבר.

"קדימה" אמרתי לו, "עשה חיים! אני בטוחה שאתה תעשה זאת טוב יותר ממני. אתה מאמין זמן רב יותר, אני בוטחת בך."

ערמות של ספרים הושלכו באותו יום, יחד עם בגדי הריקוד בהם חוללתי בברים. דירתי הקטנה התרוקנה מאותם תשמישים בלתי קדושים שהשפיעו לרעה על חיי. רווח לי כשלארי עזר לי להיפטר מכל הדברים הללו!

רציתי לטהר את חיי מכל חפץ ודבר שעלול לפתוח פתח לשטן ולאפשר לו לפעול בחיי. רציתי לשרת את אלוהים, ורק אותו.

*   *   *   *

רצתי ורצתי. זה עתה סיימתי להדריך קבוצה קתולית וחששתי להגיע באיחור לאירוע הגדול. כל כך רציתי לקחת בו חלק ולא להפסיד דקה! לא הייתי בטוחה שבגדי מתאימים לאירוע, מאחר ולא נשארו לי בגדים רבים, אבל ידעתי שכך או אחרת אלוהים אוהב אותי.

הבניין הגדול של בניני האומה, שם נערכה חגיגת הסוכות השנתית, הזדקר אל מול עיני.

המקום היה מלא מפה לפה במאמינים מכל העולם, כשחלק מהם לבושים בבגדים יפים וססגוניים. ביניהם היו הרקדנים, הנגנים ואחרים שהיו אמורים להופיע. כולם היו שופעי חיים, אהבה ושמחה. לבי אמר, "זו מלכות אלוהים ועכשיו גם אני שייכת למלכות זו. האנשים הללו הם חלק ממשפחתי הרוחנית, אינני לבד! יש לי משפחה רוחנית בעולם כולו. כמה מרגש!"

המוסיקה החלה ורבים מן הנוכחים באולם הרימו ידיים בהלל ובהודיה לישוע ועבדו אותו בלשונות. שכינת רוחו של אלוהי ישראל ירדה על המקום. מעין משב רוח חלף באוויר ומילא את האולם במתיקות ובאהבת אלוהים שחדרה ללבבות.

ישוע, כמה נפלא אתה, וכמה אמיתי!

*   *   *   *

"אבא!" התפללתי לאלוהים שהפך להיות אבי דרך האמונה בישוע, "הילדים באים אלי לסוף השבוע ואני זקוקה לעזרה. אני עדיין כה חלשה וכאובה." למרות שרוח אלוהים החלה לרפא אותי, הייתי צריכה להצטייד באורך רוח, כי הרי תהליך רפוי הנו תהליך ממושך.

נשמע צלצול בדלת.

"אן, מה מעשיך פה?" אמרתי בפליאה עד כי הנשימה כמעט נעתקה מפי. אן לואק עמדה בפתח הדלת כשמזוודה גדולה בידה.

"ובכן," היא פנתה אלי, "אמרת לי שאם אזדקק אי פעם למקום לשהות בו אוכל לבוא אליך."

"היכנסי!" שמחתי לקבלה. "כן, התכוונתי למה שאמרתי, ברוכה הבאה!"

פגשתי את אן במהלך חגיגת הסוכות ומאד חיבבתיה. היה משהו מרענן באמונה שלה, שהייתה כאמונתו של ילד. אן הייתה חביבה ובעלת חוש הומור בריא.

"אני שמחה מאד לראותך!" אמרתי לה. "בזה הרגע התפללתי שהאדון ישלח מישהו לעזור לי בסוף שבוע זה, מאחר וילדי יהיו כאן ועדיין אינני בריאה לחלוטין. את מן הסתם התשובה לתפילתי!"

*   *   *   *

דירתי הקטנה הפכה לבית תפילה. אנשים היו באים ויוצאים כל העת. היינו מתפללים, משוחחים עם האדון, קוראים את ספר הבריתות, או מהללים את אלוהים בגיטרות ובשיר. זו הייתה מעין אסיפת קהילה אינסופית. 

"דומיניקה," הציעה לי בתיה יום אחד, "כלום אינך סבורה שכדאי לך לחזור לשמך העברי, רונית?" בתיה הייתה אשתו של מנהיג הקהילה בה בקרתי. "איך את יודעת שאלוהים הוא שנתן לך את השם הזה?"

"משמעות השם היא 'הגברת של אלוהים', או 'רכוש אלוהים'," עניתי, "ויתר על כן, אני יודעת ללא צל של ספק שאלוהים נתן לי שם זה כשהייתי עדיין בעולם הכשוף. אלוהים הודיע לי בצורה זו שהשטן חייב לשחרר אותי, כיוון שאני שייכת לו - לאלוהים."

היא עדיין חככה בדעתה ושקלה את דברי, אבל בלבי ידעתי שזו האמת. אני זוכרת היטב את הכומר הזקן מן הקבוצה הקתולית, אותה הדרכתי בעת שאלוהים דיבר אלי בסביבות הכינרת. הוא היה איש שקט מאד ובאותו יום צם והתפלל והיה בהגות עמוקה.

"הנה," הוא אמר, כשהוא מושיט לי פתק זעיר, "זהו שמך מאלוהים, לא דומיניק, כי אם דומיניקה. הסיומת הלטינית פרושה 'שייכת לאלוהים'."

אלוהים דיבר אליו על שמי, ואני לא הייתי מוכנה לוותר על השם החדש הזה שהיווה הכרזה, בכל עת שהוא נאמר או נכתב, שאני רכוש אלוהים! כמו כן כבר שיניתי את השם בכל המסמכים שלי. הייתי מרוצה מאד משמי החדש!

*   *   *   *

נורה הייתה חיוורת כסיד. "דומיניקה, אני חייבת לשוחח אתך בטרם תתחילי להדריך היום את הקבוצה החדשה!"

"כמובן," אמרתי לה, "בואי ונשוחח כאן, בצד."

נורה הייתה אחת הגברות החביבות ביותר בקבוצת האמריקאים ממוצא קובני שאותה הדרכתי. כולם היו נוצרים משיחיים, מלאים ברוח הקודש ואני נהניתי מאד להדריכם!

פניה של נורה היו רציניים מאד בעת שהיא המשיכה: "הוא העיר אותי הבוקר בשעה ארבע. ראיתי את ישוע! הוא נגע ברגלי והתעוררתי. הוא דיבר אלי באומרו: "לכי אל דומיניקה, נורה, לפני שהיא מתחילה להדריך היום. אמרי לה לא לפחד. אמרי לה שאני הצבתי מלאכים סביבותיה, כמו אורותיה של ירושלים. אמרי לה שנתתי לה מתנת חסד למשוך אנשים, כמו שהדבורים נמשכות לדבש. אמרי לה שהיא תהיה במקומות רבים ותספר לאנשים שהיא באה מהארץ בה נולד המלך הגדול. אמרי לה כי בשל שהייתה נאמנה בדברים הקטנים, אפקיד בידיה הרבה."

הדברים נגעו במעמקי נשמתי! ישוע הופיע בפני נורה למען דבר אחד בלבד, וזאת כדי שהיא תמסור לי דבר נבואה אודות עתידי אתו! ידעתי שדברים מסוג זה לא מתרחשים בכל יום.

נורה עצמה הייתה עדיין נרעשת. זו הייתה חוויה מסעירה עבורה. 

חיבקתי אותה. "תודה על הצייתנות שלך ועל כך שמסרת לי את הדברים. אלוהים יברך אותך!"

"ישוע," אמר לבי, "אני אוהבת אותך, אשרת אותך ואלך לאשר תיקחני."

לא העלתי על דעתי, באותו רגע, שמילים אלו נשמעו במרומים, ובאיזו מהירות אקרא להתייצב מאחריהן!