פרק טז
צעדים ראשונים
אחרי הלידה מחדש
"השמש זורחת בלבי היום, לה, לה, לה, לה, לה." אושר הציף את לבי. הייתי מסוגלת לשיר! הייסורים והעצב העמוק של החודשים האחרונים החלו נמוגים.
הדלקתי סיגריה. מה קורה כאן?" הרגשתי שמישהו בחדר נוטל ממני את הסיגריה! בתחילה התנגדתי אבל בסופו של דבר צייתתי. נראה היה שאותו 'מישהו' אוהב אותי ודואג לי.
אותו 'מישהו' רוחני הניע אותי ללכת למטבח, לפתוח את המקרר ולזרוק את הכדורים למניעת הריון. אותה ישות רוחנית הנחתה אותי להשליך את השלל הטמא הזה לפח האשפה.
ברגע שעשיתי זאת הרגשתי כה חופשיה! אף פעם לא אחזור לעשן או לקחת חלק בפעילות מינית בלתי טהורה. התחלתי לשיר: "החלטתי ללכת בעקבות ישוע, מבלי לחזור בחזרה, מבלי להיכשל."
אך מי, או מה, הייתה הישות הרוחנית אשר גרמה לי לזרוק את כל הדברים הללו?
* * * *
השעה הייתה לערך עשר בבוקר, ובדירתי הקטנטונת בירושלים היה אי סדר מוחלט. הייתי עסוקה מאד בהדרכת תיירים, כשאני מדריכה קבוצה אחר קבוצה. ישוע נכנס לחיי ושינה אותם. אולם לבי עדיין דאב בגלל ילדי, נשואי והעסקים שלי.
"אני בודדה," יצאה אנחה מלבי. הייתי בת 29, ועכשיו היה עלי להתחיל הכל מבראשית כשאני חבולה בצלקות העבר, ללא סיוע משפחה וללא ידידים. באותו רגע ממש צלצל הטלפון, כאילו קרא מישהו את מחשבותיי.
"הלו, שלום, כן, אני זוכרת אותך. אתה הבחור האדמוני והגבוה שפגשתי בשדה התעופה. נסענו באותה מונית לירושלים."
"יש לך זיכרון טוב," ענה לארי )שם בדוי( בעליזות. "האם תהיי מוכנה לשתות אתי קפה, ואחר כך להצטרף אלי למפגש של נוצרים ויהודים רפורמים בהיברו יוניון קולג', בו אני אמור לשיר?
לבי ענה כן, ופי בעקבותיו. "באיזו שעה?"
"פתחי את ספר ירמיהו," אמר לי לארי.
פתחתי את ספר הבריתות שאותו קבלתי כמתנה בחנות למזכרות בבית לחם.
"פרק ל"א, פסוק 31. קראי דומיניקה!"
פתחתי את פי וקראתי בהטעמה, לאט ובקול: "הנה ימים באים נאום ה', וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה."
זה היה מעניין ומרתק. התרגשתי. "האם אוכל לקרא גם את הפסוק הבא?" רציתי להמשיך.
"כמובן," הוא ענה כשחיוך רחב מתפשט על פניו.
המשכתי: "לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנוכי בעלתי בם, נאום ה'."
"לארי," שאלתי "אם כך, אני עכשיו בברית חדשה עם אלוהי ישראל?"
"כן, אחותי הקטנה," הוא ענה. "כאשר קיבלת את הכפרה של דם ישוע על חטאיך, וכאשר החלטת להיכנע לו וללכת בעקבותיו אירע משהו בלבך, האם לא ידעת?"
ידעתי, גם ידעתי! "כן, זו הייתה חוויה מעניינית ביותר," עניתי, "למרות שאני לא לגמרי מבינה מה בעצם קרה."
"הו, את הפכת לבריאה חדשה. את נולדת מחדש ונכנסת בברית חדשה עם אלוהים, על ידי אמונתך בישוע וקבלתך אותו."
נשמתי נשימה עמוקה. היינו בבית קפה יפה, המשקיף על מגדל דוד ועל חומות ירושלים. אורותיה של ירושלים הקיפו אותנו כחבורת מלאכים.
"בואי נעשה טיול רגלי," הציע לארי.
"אז מהי 'בריאה חדשה'?" שאלתי, כשאני מנסה לערוך סדר במחשבותיי.
"הנה." הוא פתח את הברית החדשה וקרא מתוך האיגרת השניה אל הקורינתים פרק ה' פסוק 17: "על כן מי שנמצא במשיח הוא בריאה חדשה. הישנות עברו; הנה נהיו חדשות."
הנה נהיו חדשות. הישן חלף, חשבתי לעצמי. הישן באמת עבר. זה הדבר לו הייתי זקוקה!
לארי התבונן בי במבט מוזר. "דומיניקה, האם נטבלת ברוח הקודש?"
"לא!" עניתי בהדגשת יתר. "ישוע כן, רוחות לא!" כמובן שלארי לא ידע את אשר עבר עלי, ולא יכול היה לנחש מדוע המילה 'רוח' כה דוחה אותי. אני, מצדי, לא יכולתי להסביר.
הוא צחק. ישבנו על ספסל בראש גבעה החולשת על ירושלים העתיקה וחומותיה. הוא העז להניח את זרועו על כתפי. הדבר הפתיע אותי והצטמררתי.
לארי התפלל בקול רם, "אבא, אני מודה לך על כי אתה מטביל את דומיניקה ברוח קודשך, וכהוכחה לכך אתה מעניק לה דבור בלשונות."
בזמן שלארי התפלל חשתי שאני נתונה בזרועותיו של כוח שהייתה לו השפעה מרגיעה עלי. התמלאתי בתחושת מתיקות! בתוכי דיבר קול שאמר, "קודם כל לכי הביתה ושרפי את הציור של לוח הוויג'י אותו ציירת."
הפסקתי את לארי באחת. "אני יודעת מה לעשות," אמרתי, והוספתי ללא הסבר נוסף, "עלי ללכת הביתה מיד ולעשות דבר-מה. אחר כך אקבל."
שוב לא פחדתי. האדון העניק לי את שלוותו ואת הדרכתו. פעלתי לפי ההנחיות ללא שום הסוס. עליתי על אוטובוס ונפנפתי שלום ללארי.
"השרף!" פקדתי על דף הנייר. "השרף!" המילה הדהדה בכל חלקי גופי. כמה שנאתי את מה שפיסת נייר זו סימלה - לוח וויג'י, כשפים, חורבן, שקרים, אובדן, כאב, סבל, חוסר מוסר, מוות; המוות שלי ושל רבים אחרים שהנם עבדים לדבר אותו הם חושבים להנאה או לרוחניות בלתי מזיקה. "אני שונאת אותך שטן," קרא לבי ברטט.
השרטוט בער באיטיות בכיור שלי. הצמדתי את מבטי לנייר שהפך אט אט לגוויל אש, כשהוא נאכל, יחד עם עברי האומלל.
נשמתי לרווחה. ש...ש...ש...פ! משב רוח חזק הפיל אותי לברכי. גלים של רוח 'נוזלית', או, לחילופין, מים רוחניים מרעננים שטפו את נשמתי והגיעו לכל פינה. מתוך פי התנגנו להם צלילים רכים של שפה שכמותה ליופי לא שמעתי מעודי!
מלבי יצאה קריאת חרטה לאלוהים על כל מעללי הנוראים. סכר עיני התמוטט ואתו לבי. בכיתי מעיינות רבים של דמעות חרטה.
גלים, גלים של רוח הקודש מלאוני, אהבוני, שטפוני ודברו אלי. התפללתי בשפות רבות; מהן שפות ידועות, מהן שפות בלתי ידועות. "לשון של מלאכים" הן מכונות בספר הבריתות.
בחמש לפנות בקר, כחמש שעות לאחר מכן, קמתי מהרצפה הקרה, בלא שנותר סימן כלשהו על ברכי, עם נשמה חדשה ועוצמה חדשה. חשתי שאני קלה כנוצה, מלאה בכוח אלוהים ובשמחתו, וכן... באמונה! לעולם לא אחזור להיות האישה שהייתי!
חשתי שחטאי נסלחו לי. חשתי טהורה וידעתי שאני "בריאה חדשה". הישנות עברו והנה נהיו חדשות!